איך נותנים משוב משמעותי, כך שתתאפשר למידה קונקרטית וצמיחה הדדית
"אוף! לא הבנתי כלום!"
"מה לא הבנת?"
"לא הבנתי כלום ממה שאמרו לנו היום. אמרו לנו שאנחנו לא משתדלים נספיק ושנתאמץ יותר. אבל מה זה אומר??
וגם בכלל לא הבנתי אם יש משהו ספציפי שאני אמורה לעשות אחרת, זאת אומרת... אם מדברים אליי או שמדברים אל שאר הקבוצה. הכל היה כל כך כללי".
הנהנתי בשקט. סיפור שאני רואה ושחוזר על עצמו בכל כך הרבה מקומות. מתן משוב שהוא:
1. על דרך השלילה
2. כללי מידיי – לא ברור אל מי מדובר או מה בעצם קרה או לא קרה שבגללו אומרים לי שאני "כזאת" או "כזאת" (לא משתדלת מספיק, לא טובה מספיק, לא עומדת במשימות... וכו')
ואז נוצרים פער וחוסר הבנה בין הדובר למקשיב, תסכול ("מה היא מבינה!") והתרחקות ("הוא תמיד כזה!") או אפילו התנתקות ("למי אכפת בכלל!").
אני חווה שם תחושת החמצה, כשאני מקשיבה, כי אני חושבת שאפשר אחרת. משוב הוא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו. (כשאני אומרת משוב אני מתכוונת ל Feedback, ולא שיחות משוב או הערכה במובן של Evaluation). נסו לחשוב על הפעם האחרונה שקרה משהו (מרחיב או מכווץ), שבעקבותיו אמרתם או עשיתם משהו. מתי זה היה? היום, נכון? :) אנחנו נותנים משוב ומקבלים משוב באלפי רגעים ביום שלנו ובכל המעגלים שלנו (בבית, בעבודה, בקהילה, עם חברים, בזוגיות). משוב הוא בעצם חלק מהתקשורת שלנו ומשמש אותנו להשתפר, ללמוד, לקבל בהירות, לשנות מצבים מסוימים שבהם צורך שלנו לא מתמלא או להביע הערכה על מצבים שבהם צורך שלנו כן התמלא.
אז איך ניגשים לזה? איך אפשר להביא לידי ביטוי משהו "חיובי" או "שלילי" כך שהוא יאפשר למידה וצמיחה הדדית? אני באופן אישי, שואבת השראה מתקשורת מקרבת, שהיא שפה של שותפות (Power With People), שמקווה לעשות את העולם יותר נפלא עבור כולם ובבסיסה יושב העיקרון של האי-אלימות של הבודהיזם. (התהליך שמתואר פה על ידי הוא המודל הקלאסי של תקשורת מקרבת, תחת מילותיי והבנתי את התודעה הזו)
1. השלב הראשון הוא לזהות שמשהו קורה בתוכי.
בד"כ אני ארצה לתת משוב על משהו שקרה ושהשפיע עליי. אני בד"כ ארגיש את זה כתחושת גוף בהתחלה ואולי אוכל לשיים את זה – כתיאור של רגש: תסכול, מתח, לחץ, מצוקה,... או שמחה, התרחבות, נחת...
הרגשות שלנו הם סממן למידע משמעותי והם הפתח שלנו ללמידה משמעותית ביחס לעצמנו.
2. שלב שני – לזהות את התצפית בהנחה שזיהיתי שמשהו קורה, השלב הבא יהיה להביא קצת תשומת לב ולחפש מה קרה? בעצם – לחפש את התצפית. תצפית היא תיאור אובייקטיבי של העובדות, כאילו מצלמת וידאו צלמה את האירוע או המקרה, שביחס אליו אני מרגישה את הרגש הספציפי. תצפית קונקרטית תהיה: "קבענו פגישה בשעה 9, והגעת בשעה 9:20. גם בפעם הקודמת הגעת באיחור של כמה דקות". זאת להבדיל מפרשנות, שעשויה להיות משהו כזה: "אתה כל הזמן מאחר לפגישות שלנו. זה כנראה לא מספיק חשוב לך". תצפית תהיה נקייה מפרשנויות ושמות תואר, כאלו שמציירים תמונה של איך אני מפרשת את המציאות. התבוננות על התצפית הקונקרטית היא שלב מפתח קריטי בתהליך מתן המשוב.
מעבר מסובייקטיות לאובייקטיביות - כשאני עובדת עם תצפיות קונקרטיות אני מקלפת הרבה "מרעשי הרקע" שיש בתוכי ביחס למקרה. אני מסוגלת להתייחס למה שקרה באופן נקי ופחות מופעל
מעבר מהכללות ושיפוטים לתיאור מקרה נקודתי – המעבר הזה מאפשר לי ולמי שאני נותנת לו את המשוב ללמוד. כשאני אומרת למישהו "אתה לא רוצה להשתפר?" זה שונה מאוד מאשר להגיד למישהו "כשצפיתי בך מנחה את המפגש אז ציפיתי שיהיה בו תוכן כזה וכזה." תיאור מקרה ספציפי מאפשר לנו נקודת אחיזה – להבין ממנה וללמוד ממנה.
הקטנת התנגדויות – תיאור העובדות האובייקטיביות מקטין התנגדויות בשלב של הדיאלוג בינינו. כשאני נצמדת לתיאור עובדות אז קודם כל זה אומר למי שאני נותנת לו את המשוב שאני מנסה להביא משהו קונקרטי, רלוונטי – ללמוד ממנו ולהתפתח, ושאני לא עסוקה בניתוח האישיות שלו/ה איך שמתחשק לי.
כשבאים לתת משוב במטרה ללמוד ממנו ולצמוח, תצפית אובייקטיבית היא אחד המפתחות המרכזיים.
3. השלב השלישי - לחפש חיבור לעצמי מה קורה בתוכי ביחס לתצפית? אילו רגשות אני מרגישה? אילו צרכים שלי מתמלאים או לא מתמלאים כרגע ביחס לתצפית? החיבור לעצמי, כלומר ההבנה אילו רגשות אני מרגישה ואילו צרכים שלי מבקשים מענה, ברמה הכי בסיסית ועמוקה מביאים בהירות למה שמתרחש בתוכי. רק בשלב הזה יכול להיות שמשהו יתרחב התוכי מעצם זה שיש לי הבנה למה שחי בי. * כמובן שנדרשת פה הבנה של מהם רגשות ומהם צרכים (כל אחד אחראי על מילוי הצרכים של עצמו, ויחד עם זאת כל הצרכים של כולם שווים - ומשהו חדש יכול להיוולד כשאנחנו מחזיקים בתוכנו את 2 ההבנות האלו). בשלב השני, וכשמתרגלים הרבה, ההבנה הזו מאפשרת לי להבין ולהכיר את עצמי יותר, ואני יכולה להתבונן על מה שחי בי ולשאול שאלות: - האם מה שעולה בתוכי עכשיו ביחס לתצפית הוא צורך שבאופן קבוע מבקש אצלי מענה? האם זה משהו שחוזר על עצמו? - האם זה רלוונטי למקרה? - האם יש מתח בתפיסה שלי את העבודה המשותפת או את הבן אדם הספציפי, שמשפיע על סיפור המקרה הזה? תהליך ההתבוננות הזה גם יקח אותי קדימה - הצורך שזיהיתי שמבקש מענה (או שקיבל מענה במקרה של התרחבות) הוא המפתח שיוביל אותי לשלב הבא במשוב.
4. הבקשה!
אוקי... אז:
- משהו קרה (תצפית)
- ואני מרגישה כלפיו רגש כזה וצורך כזה שלא מתמלא.
מה עכשיו...?
מה הייתי רוצה שיקרה כרגע או מכאן ולפעמים הבאות?
מה ימלא לי את הצורך?
איך הייתי רוצה להתקדם מכאן?
הבקשה היא זו שתזרים אנרגיה לתוך הדיאלוג. היא זו שתניע את הדיאלוג למקום של שיתוף פעולה.
הרעיון הוא לחפש את מה שבתקווה יתן לי מענה לכמה שצורך שלא נענה.
ארחיב שבקשה בתקשורת מקרבת אמורה לענות על 4 קריטריונים: 1. מנוסחת בשפה חיובית – מה אני רוצה שיקרה (ולא מה לא טוב) 2. יש בה פעולה, היא אופרטיבית – משהו קונקרטי שיסמל בעבורי שהצורך שלי התמלא 3. היא מידתית, ריאלית 4. בקשה היא בקשה רק אם אפשר להגיד "לא". להסביר את מודל הבקשה עם דוגמאות קונקרטיות הוא מאמר בפני עצמו, כך שבינתיים אני רק אניח פה את 4 העקרונות לבקשה.
פשוט וגם סופר מאתגר. המודל השלם של הדיאלוג כולל בתוכו את ארבעת המרכיבים: - תצפית - רגש - צורך - בקשה
מומלץ לפנות למישהו ולבקש לדבר על מקרה שקרה (=לתת משוב) רק אחרי שיש לי בהירות ביחס לארבעת החלקים הללו. (ובאותה הזדמנות לבדוק איתו/ה שזה מתאים לו לדבר על כך, לקבוע זמן מתאים לשיחה וכו'... שזה תנאי מקדים למתן משוב). הדרך מבחינתי להתחיל, היא לתרגל בכתיבה קודם כל על מקרים שכבר קרו. להבין אותם יותר טוב ולעומק ואז לאט לאט מתפתחת היכולת לעשות את זה בזמן אמת. מוזמנים להוריד מכאן את טבלת הרגשות והצרכים ואת תהליך ההתבוננות-חיבור לעצמי שבעזרתם, תוכלו לתרגל בבית.
כמובן שיש עוד הרבה דברים לציין ולהרחיב בהם בנושא הזה, ולא ניתן במאמר אחד (כמו איך מקשיבים למשוב, איך לקבל "לא" לבקשה, אמפטיה ועוד, שעליהם ארחיב בזמן אחר). ועם זאת, התהליך המוצע הוא התחלה של פרימה של התהליכים שקורים בתוכי ביחס למפגש עם אנשים אחרים והתחלה של שינוי אנושי ביחס למפגשים שלנו.
ככל שאני מתרגלת יותר, כך קיימת בי היכולת להתפתח עם הכלים האלו ולשנות את חווית המפגש והמשוב.
מוזמנים.ות להזמין סדנת עבודה עם מתחים או סדנת משוב משמעותי, להמשך התפתחות הארגון, הצוות והקהילה שלכם.