החיים הם רצף של אירועים וחוויות, אחת רודפת אחר השניה. לאורך חיינו, אנחנו צפויים לעבור דרך מיליוני רגעים ואירועים, עם מגוון א.נשים - החל ממשפחתנו הקרובה ביותר והאהובים שלנו, דרך השכנים, החברים, עמיתים לעבודה, חברים בקהילה ו"אורחים" לרגע שלעולם לא נפגוש שוב. לכל רגע כזה, יש את הסיפור הייחודי שלו, האיכות, ודרגת החשיבות בחייו של כל אדם.
אנחנו כולנו "עשויים מ.." ומעוצבים ע"י החוויות שלנו, הפרשנויות שלנו את האירועים הללו, וההשפעה והתוצאות שלהם על חיינו. זה מעצב את איך שאנחנו תופסים את החיים, את מה שקורה לנו וסביבנו, את איך שאנחנו מרגישים ונגיב למאורעות עתידיים.
תחת ההבנה הזו, אני מוצאת שזה חשוב מאוד ובעל ערך עבורי שתהיה לי שיטה, שתעזור לי להתבונן בצורה חדשה על החוויות היומיות שלי ולצמוח מהן. תרגול, שיוציא אותי מטייס אוטומטי, כך שתהיה לי התבוננות אובייקטיבית על מה שקורה בתוכי, בכל רגע.
על ידי כך, אני זוכה במתנה המופלאה של חיבור-לעצמי, בחופש מוחלט לבחור איך לפעול ולהגיב לכל מה שקורה לי. אני נעשית באמת כל-יכולה, בעלת הבית, ואדונית על המוות! (טוב, לא… לא באמת ;) רק החלק על החיבור לעצמי, החופש המוחלט לבחור, והיותי כל-יכולה :) )
הכלי או השיטה הכי טובים שאני פגשתי לצורך זה היא תקשורת מקרבת (תק"מ). תקשורת מקרבת מציעה מודל ברור להתחבר לחוויות שאני פוגשת בחיי, ולקבל בהירות לגבי מה אני מרגישה וצריכה בכל רגע.
ברגע שיש לי את הבהירות הזו, תק"מ נותנת עקרונות איך לנסות לתת מענה לצרכים שלי, באופן שיהיה כמה שיותר בהרמוניה עם צרכים של אחרים, ומכוונת להגדיל את החיבור והחמלה בינינו.
הנסיון האישי שלי, מזה 5 שנים, הוא שתק"מ עוזרת לי מאוד לבטא את עצמי בדרגת הבהירות הגבוהה ביותר, עוזרת לי להבין איך לנוע קדימה כשמשהו קורה, ועוזרת לי להתחבר לא.נשים כך שאכפת לי ממה שחשוב לי וגם ממה שחשוב להם, מבלי שזה יתנגש. תק"מ עזרה לי לגדול ולצמוח, להיות מנהיגה טובה יותר עבור עצמי ועבור אחרים, ולהנהיג ממקום הולך ומתפתח של מודעות ושלמות.
מי מכם שמכיר אותי יודע שיש לי קריירה מאחוריי בהייטק. עבדתי בתפקידים משמעותיים בהייטק הישראלי, בחברות וצוותים שונים. אני מציינת את זה על מנת להדגיש שזו מתנה נפלאה שהיא רלוונטית לכולם, שיכולה לעזור לאנשים לשתף פעולה יחד בכל מרחב. כך זה עובד:
אני חלק מצוות שעובד על החלקים השיווקיים של פרויקט מסוים. לפני מספר שבועות, היה לי רעיון לקטלוג שיווקי לפרויקט. כאשר שיתפתי את החברים שלי לצוות ברעיון, הם הגיבו באופן שאני פרשתי אותו כחוסר שביעות רצון והתנגדות מסוימת.
ביטוי להתנגדות שחשתי היה שהשיחה הייתה עמומה ומגושמת, חלק מהאנרגיה והזרימה הטבעית של התרגשות ויצירה משותפת לא הייתה קיימת שם, והיו מלא מחשבות ודיעות באוויר. שמתי לב שהרגשתי באותו רגע אי נוחות וזה היה הסימן שלי להבין שאני חשה מתח, ואז להאט ולעבוד עם המודל של תק"מ.
תק"מ מלמדת אותנו שבכל פעם שאנחנו מרגישים משהו, כל רגש, זה מכיוון שצורך שלנו מקבל באותו רגע מענה (ואז נרגיש רגש מרחיב, "נעים") או שצורך שלנו לא מקבל מענה (ואז נרגיש רגש כיווץ, "אי נעימות"). הרגשות שלנו הם כמו נורות בלוח בקרה, הם מאותתים לנו שמשהו משמעותי קורה.
ראשית, תק"מ מזמינה אותי לזהות מה שקרה, את ה"תצפית". תצפית היא תיאור נקי של העובדות כפי שהוא קרו, כאילו מצלמת וידאו מתעדת את את האירוע (עובדות הקשורות למה שאני מרגישה כרגע כמובן). תיאור של מה שקרה ללא שיפוטים ופרשנויות. במקרה שלי התצפית הייתה:
- יש לי רעיון לקטלוג שיווקי לפרויקט
- עלתה אצלי מחשבה/פרשנות שהקולגות שלי מראים סימנים של חוסר רצון או אי נוחות.
משם הצעד השני הוא לזהות ולשיים את הרגשות שלי. הרגשתי בלבול והרגשתי אי נוחות. הצעד השלישי יהיה לזהות את הצרכים שלי.
צרכים הם החלקים הכי יסודיים של המהות שלנו. הם בליבה שלנו. כל פעולה שאנחנו עושים היא על מנת לתת לעצמנו מענה לצורך כלשהו. מודעות, לגבי אילו צרכים שלי (או של א.נשים אחרים) מקבלים מענה כרגע או לא מקבלים מענה - היא המפתח לשלמות פנימית ושיתוף פעולה מוצלח ואמיתי.
אם כך, הרגשתי מבולבלת מכיוון שלא ידעתי אם הם בהסכמה איתי לגבי הרעיון. זה מסמן לי שהצורך שלי בבהירות לא התמלא באותו רגע. כמו כן, הרגשתי אי נוחות, מכיוון שחשבתי שהחברים שלי לא מרוצים, (מחשבות מייצגות את ההערכה שלנו לכל סיטואציה והן גם שיקוף של הצרכים שלנו), ורציתי להבין אם הם חשים משהו שאני לא, שעשוי להשפיע עלינו. זה אמר לי שהצורך שלי בחיבור ובהרמוניה לא קיבל מענה באותו רגע וגם הצורך בהצלחה.
עם ההבנה הזו בתוכי, השתמשי בתק"מ על מנת לבקש בקשה ברורה וישימה בהווה, שחשבתי שתענה לי על הצרכים שלי. זה מגדיל את הסיכוי שהצרכים שלי יקבלו מענה. החלטתי לעצור את השיחה ולשאול אותם אם יש משהו שהם היו רוצים לשתף אותי ביחס להצעה שהצעתי. הם ענו שכן וזה הוביל לשיחה זריזה על מה הם מרגישים וצריכים. אני עברתי למצב האזנה (הקשבה).
אחד מהם חש אי נוחות בגלל כמות העבודה הדרושה. הוא לא היה בטוח שיש לנו את היכולת כרגע. זה אומר שהצורך שלו בהצלחה לא התמלא כאשר הוא חשב על הרעיון שלי. השני, הרגיש חשש כי הוא לא הכיר את סוג העבודה הזה ולא ידע כיצד להתקדם עם הרעיון ואיך הוא יוכל לתרום. זה אומר שהצורך שלו בבהירות ובבטחון ("איך עושים את זה? לא ברור לי מה עושים") לא התמלא וגם הצורך שלו במשמעות (לתרום ולהיות משמעותי).
עם כל המידע המשמעותי הזה לעבוד איתו, מצאנו דרך שנתנה מענה לצרכים של כולם. במקרה הספציפי הזה, אני הצעתי לקחת את כל המשימה על עצמי. הרגשתי בטוחה שיש לי את רוב מה שאני צריכה על מנת להוציא את זה לפועל ואני יחסית מיומנת בזה כך שזו לא הייתה עבודה רבה עבורי. הקולגות שלי לקחו משימה אחרת משלהם, וכך המתח נרגע ומצאנו דרך לנוע קדימה - בשילוב של החוכמה הקולקטיבית ותנועה מתוך בהירות ושלמות.
אני לא אמרתי להם שום דבר כמו: "בואו נעצור רגע ונשתמש בתקשורת מקרבת". בכלל לא צריך. כל מה שאני צריכה זה להיות מיומנת בכלים שתקשורת מקרבת מעמידה לרשותי בעצמי, כך שאוכל להביא בהירות למה קורה בתוכי (תצפית ← רגש ← צורך), לנסח בקשה שקשורה לצרכים שלי בהווה, ולהתחבר לצרכים של הא.נשים הנוספים בסיטואציה (הקשבה אמפטית). זה מאפשר לפורר מתחים, ולשתף פעולה מתוך חוכמה קולקטיבית. פשוט ויפיפה :)
זה היה יכול להתנהל לגמרי אחרת. יכולתי להישאר לבד עם המחשבות, הרגשות והצרכים שלי. יכולתי לחשוב "אוי, הם לא מתרגשים מהרעיון שלי, זה כנראה רעיון גרוע". מה שהיה פשוט לא נכון. הם לא חשבו שהרעיון שלי גרוע, היו להם הסתייגויות אחרות.
יכולתי לחשוב: "הם לא אהבו את הרעיון הקודם שלי גם כן, הם לא אוהבים אותי. זה אישי". וכך הלאה וכך הלאה. בודדה עם המחשבות והפרשנויות שלי, מייחסת כוונות - מה שיכול היה להוביל אותי לוותר על הרעיון שלי או לייצר מתח אפילו יותר גדול בינינו…. מה שהיה מוביל בסוף לחוסר אכפתיות מהעבודה, ניתוק ואולי אפילו בהמשך לטינה. תקריות כאלו קורות לכולנו לכולנו עם קולגות, מנהלות.ים, ועם כל הא.נשים שסביבנו. בכל פעם, התהליך הזה יניב מידע חדש ותוצרים חדשים, תלוי גם כמובן במבנה הארגוני. העקרונות הם זהים.
כזו גישה נפלאה ומיידית לחוכמה ושלמות פנימית בעזרת התקשורת המקרבת קורית לי בכל יום, בכל המרחבים, שבהם אני משתתפת ולוקחת חלק. כמובן, על מנת להיות מסוגלת לעשות את "אונליין" ובזמן אמת נדרש תרגול :) ואז זה עובד!
כשזה עובד, זה יפיפה ובשבילי מרגיש יותר שלם ויותר מחובר לא.נשים שאני באינטראקציה עימם. אני גדלה מלהיות יותר ויותר בקשר עם הרגשות והצרכים שלי, מהיכולת לשיים אותם, מלבטא את עצמי בבהירות ובדיוק ללא האשמה או שיפוט, כך שיותר צרכים יקבלו מענה. זה גם מגדיל את המודעות שלי לעצמי ולאחרים, מה שעושה את זה יותר קל לשתף פעולה. על כל זה ועל הרבה יותר, אני אסירת תודה ואני מזמינה אתכן.ם להצטרך אליי למסע המשמעותי הזה :)