"אני חייב לספר לך משהו, יש לך כמה דקות?" זוהי הייתה תחילתה של שיחה שקיבלתי ביום שישי האחרון אחהצ. התקשר אליי מנהל שעבדתי איתו בתקופה האחרונה על תגובות והתנהגויות שהפגין, באמצעות הגישה והכלים של התקשורת המקרבת. לאורך תקופה אנחנו מתרגלים יחד את עקרונות הגישה ומתמירים פרשנויות לתצפיות אובייקטיביות, מתחברים לצרכים ולרגשות שלו ומתבוננים עליהם יחד על מנת להבין האם הם רלוונטיים וקשורים לסיטואציה ויש רצון לעשות צעד המשך בנושא או שהם קשורים למקומות אחרים באישיות. במפגש האחרון שלנו דיברנו שוב על הצעדים להתפתחות ביכולת לייצר תגובה חדשה. כפי שאני מבינה אותם קיימים 4 צעדים כאלו, כאשר קורה משהו שמפעיל אותי: הראשון שבהם הוא לפתח יכולת להתאפק. כל כך הרבה פעמים אנחנו פשוט מגיבים עם התגובות האוטומטיות הרגילות שלנו, שולפים מהמותן מילים ומשפטים עם כל עוצמת הרגשות שחיה בנו באותו הרגע. כל כך הרבה פעמים זה משאיר אדמה חרוכה אחריו. שינוי יקרה כאשר נסכים להתאפק עם התגובות האוטומטיות האלו. פשוט לא להגיב ולעבור פשוט לנשום. זהו אחד צעדים הכי חשובים בעיניי והבסיס בשביל הצעדים הבאים. הצעד השני הוא להבין מה מתחולל בתוכי. ב"כלום" הזה שנוצר, בעצם זה שלא הגבתי בצורה אוטומטית, יכול להכנס תהליך משמעותי שנקרא הקשבה לעצמי הוא חיבור לעצמי. בשלב הזה אנחנו מסתכלים על: - מה שקרה שהפעיל אותי - מה אני מרגישה - איזה צורך שלי קיבל או לא קיבל מענה כתוצאה ממה שקרה תהליך ההקשבה הזה הוא יקר ערך. שם אני יוצרת קשר עם העולם הפנימי שלי ובאמצעות החיבור לצרכים ולרגשות שלי יכולה לזהות האם הרגשות קשורים ספציפית לנושא המדובר? או אולי הם קשורים למשהו אחר שמתערבב לו בפנים? לאורך זמן, זיהוי הצרכים והרגשות שלי מביא לתהליך התפתחות אישי מאוד משמעותי. אני יכולה לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם, להיות איתם בשיח ולראות כיצד הם מנווטים את חיי ואת האינטראקציות שלי עם אחרים. השלב השלישי אחרי שזיהיתי מה קרה ומה זה בשבילי הוא להבין מה אני רוצה או מה יוכל לתת לי מענה. נשמע פשוט, נכון? אז לא - מאוד לא טריוויאלי. כל כך הבה פעמים צפיתי בעצמי ובאחרים מתקשים לנסח בבהירות אז מה בעצם אני רוצה? מה אני יכולה לבקש בשפה חיובית, שיש בו פעולה אופרטיבית, מידתי וריאלי מהאדם שמולי בסיטואציה? והרביעי כמובן - הוא הקשבה אמיתית מתוך רצון למצוא הבנה עם האדם שמולי. אז בחזרה למנהל :) "את לא תאמיני", הוא אמר, "כנראה שעברתי ממש שינוי איתך" ואז הוא סיפר על מקרה שקרה לו השבוע שמאוד הפעיל אותו ושלפני כן - הוא ..היה מגיב אליו מאוד חזק - "ושותל אותה במקום!" כמו שאומרים. הפעם הוא התאפק. הוציא את עצמו מהסיטואציה, ונרגע. לאחר מכן החליט שהוא מתקשר לאישה ומבקש ממנה בקשה מסוימת ביחס למה שקרה. וזה היה רגוע ונעים, ובשיתוף פעולה :) כמה שהוא (ואני!) היה גאה! כל כך קשה לשנות דפוסים אוטומטיים, שאנחנו חיים איתם ורגילים אליהם כל כך הרבה שנים. והנה - זה אפשרי וזה מייצר תוצאות מיטיבות. חשבתי על מה שהיה קורה אם זה היה מתפוצץ למנהל הזה עוד פעם, כפי שקרה עם מקרים קודמים, שבגינם התחילה העבודה המשותפת שלנו. סביר להניח שהיה נקרא לשיחה מאוד קשה ואולי אף מועבר מתפקידו החדש (שאותו הוא מאוד רצה). הערך לארגון הוא עצום. לשמחתו ולשמחת כולם, הוא הצליח לעשות שינוי מדהים. תחושת חופש אמיתית, והתמונה היא לשם ההשראה :)
Photo by Jason Hogan on Unsplash
