• ענבר ברמלר

כוליות Wholeness

בלוג שלישי בסדרה


הבלוג הקודם עסק בפריצת הדרך הראשונה של ארגוני טורקיז והיא הניהול העצמי. הבלוג הזה יעסוק בפריצת הדרך המשמעותית השנייה והיא הכוליות.


ברמה הראשונה ארגונים מבוססי אמון מכירים בפשטות של עובדת היותנו בני אדם. - אנחנו מונעים ומושפעים מכל כך הרבה גורמים במהלך חיינו וכל זה בא לידי ביטוי אצלנו - כאשר לפעמים אנחנו מודעים למה שמניע אותנו והרבה פעמים אנחנו ממש לא מודעים. - כבני אדם יש לנו רגשות וצרכים. אנחנו יכולים להרגיש שמחה ואושר אבל גם פחד, חשש ואכזבה. היכולת להביא את כנות אמיתית לתוך הארגון היא משמעותית מאוד ותתרום לכולם.

- אנחנו הרבה יותר מהתפקיד הספציפי שאנחנו אמורים למלא. יש לנו משפחה (גרעינית ומורחבת), חברים, שכנים, ומחוייבויות נוספות בחיינו. וכשמשהו משמיותי קורה באחד מהמקומות האלו אז אנחנו נושפע גם במקומות אחרים.


ארגוני טורקיז שואפים שנוריד מסיכות ונעבור התפתחות - כל אחד לחוד וביחד כקבוצה. ומנסים לתמוך בכך במגוון דרכים:

- עיקרון הניהול העצמי למשל, מבטל את התחרותיות הטבעית שקיימת בארגונים כדי להגיע לתפקידי "מפתח". אם אני המנהלת של התחום שלי, ובתוכו אני יכולה לקחת החלטות מרחיקות לכת על מנת לבצע אותו על הצד הטוב ביותר, אז טבעי שלא אעסוק בלהגיע לאיזה תפקיד נכסף שיתן לי כח כזה - כי הכח כבר אצלי.

- אינטימיות וסביבה תומכת ארגונים מבוססי אמון משתדלים לייצר סביבה מכילה ובטוחה (כי שוב - כולנו רק בני אדם), סביבה כזו שמאפשרת לנו למשל להתמודד עם הפחדים שלנו. פחד וחשש נחשבים הזדמנות ללמידה (או חכמה למעגל). איך מייצרים סביבה תומכת? למשל: * קיומם של מפגשים, שבהם אנשים מספרים סיפורים על עצמם לאנשים אחרים בארגון. לסיפור יש כח עצום. כשאני מספרת סיפור על עצמי זה מאפשר לי לתת לאנשים אחרים הצצה לתוך העולם הפנימי שלי, לתוך כל הדברים שמרכיבים אותי. וכולנו עשויים מאותו חומר.

זה מאפשר לי להתחבר עם האנשים שעובדים איתי ממקום יותר עמוק, למתן "תמונות אויב", ולהרגיש שייכת.

* מרחבים והזדמנויות להתבוננות קיום פעילויות כמו יוגה, מדיטציה, יציאה לטבע, כמה דקות של שתיקה בזמנים קבועים ביום - מאפשרים לנו לאזן בין Doing ל Being להיטיב עם עצמנו כבני אדם.

* תשומת לב למרחבים הפיזיים שלנו ואיך שהם נראים ומאורגנים. זאת תחת ההבנה שהמרחב הפיזי משפיע מאוד על איך שאנחנו נתנהל בתוכו.

* הכרת תודה - מפגשים קבועים להוקיר מעשים של אחרים בארגון שתומכים בנו משמעותית.

- ניהול קונפליקטים איפה שיש אנשים - יש קונפליקטים, ואם ברוב הארגונים שאנחנו מכירים קונפליקט בין שני אנשים נחשב לדבר מביך, שצריך להעלים אותו (שכל אחד יפתור לעצמו את הבעיות שלו!) אז בארגון מבוסס אמון קונפליקט נחשב הזדמנות לצמיחה ארגונית.

על מנת להתמודד עם קונפליקטים רצוי ללמד כלי תקשורת מתקדמים (כמו תקשורת מקרבת) וארגונים רבים מחזיקים פרוטוקולים לניהול קונפליקט שכוללים החזקת מרחב בטוח לדיבור הקונפליקט.

- היחס שלנו לקולגות ולבעלי תפקיד כולנו עושים את המיטב שלנו - לפעמים אנחנו מצליחים, לפעמים אנחנו טועים, אולי נכשלים. לפעמים אנחנו לוקחים סיכונים בכוונה על מנת לבדוק אופציות שונות. אנחנו מבקשים כבוד בסיסי לערך הזה: "כשאני טועה אני אשמח שתגידו לי ונעבוד על זה ביחד. בבקשה אל תתלוננו עליי מאחורי הגב ותנטרו לי טינה".


- רוחניות אנחנו ישויות רוחניות ורצוי שנחפש עבור עצמנו את הרוחניות שמתאימה לנו ושתתמוך בנו במסע שלנו בחיים.

ועוד….קיימים עוד כלים שאיתם ניתן לעבוד על מנת לממש במלאות את האנושיות שלנו.

כוליות היא נושא רחב ועמוק, ובשבילי אולי הכי מרגש בעולם הזה של ארגונים מבוססי אמון.

בסרטון הזה ללאו מסביר את הקונספט של Wholeness ומבקש ממנהלים לענות בעבור עצמם על השאלות הבאות על מנת לנסות להביא לחיים את מושג הכוליות :

  1. האם אתם זוכרים רגע (או כמה כאלו) שהרגשתם שאתם יכולים להיות באמת עצמכם? שלא הייתם צריכים לחשוש ממה אנשים יגידו או משיפוטים של אנשים אחרים עליכם, שהייתם יכולים להיראות על כל הצדדים שלכם.

  2. למה אתם משתוקקים? מה הייתם רוצים שיתקיים בארגון שלכם על מנת לממש את הכוליות הזו או המלאות הזו?

  3. מה אתם כבר לא רוצים שיקרה? מה הייתם מעלימים מהארגון שלכם היום? דברים שמונעים מאנשים להגיע במלאות לארגון

  4. איפה אתם מרגישים במלאות היום? ואיפה אתם רואים אחרים במלאות?

  5. האם יש חלקים בכם שאתם מסתירים היום? דברים שאתם מפחדים לחשוף על עצמכם? חוששים שאחרים יראו? ומה צריך לקרות די שכן תרגישו בטוחים?

  6. אילו חששות או פחדים מעכבים אתכם מלהזמין את עצמכם או אנשים להיות עצמם? ומה אפשר לעשות על מנת להתייחס לפחדים האלו?


הרעיון הוא לכלול את האנושיות שלנו בתוך העבודה המשותפת שלנו :)

בבלוג הבא אסקור את פריצת הדרך השלישית של ארגוני טורקיז - והיא הייעוד המתהווה.