• ענבר ברמלר

כיצד ליצור מרחב שמאפשר עבודת צוות

היעדר הקשבה אמיתית לאנשים כפרטים משמעותיים בארגון, משמעותו לא להבין לעומק מה קורה בארגון כישות קולקטיבית, וזה יכול להוביל למרמור, תקיעות, ניתוק וקפאון.

איך אנחנו עוברים ממצב כזה למצב שמעשיר את החיים המקצועיים שלנו? איך אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו נותנים מקום לכולם? איך אנחנו מנגנים יחד מנגינה חדשה?

הדבר הראשון שאפשר לעשות הוא - לנהל ישיבות במעגל. צורת המעגל היא הצורה הכי עתיקה שבני אדם מכירים. הישיבה במעגל מוכרת לנו עוד מהימים השבטיים שלנו והיא עצמה מסמלת שיוויון, המשכיות, ותנועה. כשאנחנו יושבים במעגל, כל אחד רואה במידה שווה את כולם. אין מישהו שהוא המנחה או המרצה או המנהל של הישיבה. כולנו ביחד שותפים למה שמתרחש כאן. יש בזה מימד של אחריות משותפת.

הדבר השני הוא להניח כמה כוונות.

זאת אומרת - ליצור לנו כמה כללי משחק שבלעדיהם לא ממש נוכל להתקדם. אילו כללי משחק?

למשל שכשאני מדברת על מה שאני זקוקה לו לעבודה בצוות הזה - אני מדברת בגוף ראשון. אני מדברת על עצמי ולא מדברת על אחרים כקולקטיב.

עוד כוונה תהיה - הקשבה עמוקה ללא שיפוט למה שאחרים אומרים. אני מנסה לראות את הטוב שבדברים שנאמרים, גם אם אני חושבת הפוך לגמרי, ולא שומעת באותו הרגע את כל הביקורת והשיפוטים שבדכ עולים בי. כללי משחק נוספים יהיו קשורים למתן מקום לכולם ושמירה על הספונטניות.


כחלק מכללי המשחק יכול להיות לעבוד עם חפץ דיבור. חפץ דיבור יכול להיות כל חפץ קטן שאפשר להחזיק אותו ביד. כאשר מישהו מחזיק את חפץ הדיבור רק הוא מדבר וכל השאר מקשיבים. לא מתפרצים לדברים שלו/ה ולא שואלים שאלות, לא מעירים הערות ביניים ומחכים עד לסוף הדברים.

כשאנחנו עובדים ככה, אנחנו זוכים במשהו כפול - קודם כל - אנחנו שומעים עד הסוף את מה שמנסים להגיד לנו. כמה פעמים יצא לכם להתפרץ באמצע דברים של מישהו? ומה זה עשה לשיחה?

הדבר השני שאנחנו זוכים בו הוא מרחב מאפשר. אם אני יודעת שאי אפשר להתפרץ לדברים שלי, שאי אפשר לסתור אותי ככה באמצע, אולי אני אעיז יותר...? אולי זה יתן לי מספיק בטחון כדי להגיד את מה שאני באמת חושבת?

הדבר השלישי שאפשר לעשות הוא לשאול שאלות.

למה אני זקוקה כעובדת בצוות הזה? מה צריכות המחלקות השונות על מנת לעבוד יחד בצורה מיטבית? איזו אסטרטגיה מוצרית כדאי לנו לאמץ כדי להישאר מובילים בשוק? שאילת שאלות על פי רוב מפעילה לנו תאים אפורים של יצירתיות ודמיון, וגם מביאה לקידמת הבמה את מה שאנחנו זקוקים לו.

הדבר הרביעי, ואולי הכי קשה "לעיכול", הוא ההמלצה לעבוד על מערכות היחסים בארגון.

כאשר אנחנו דואגים לתחזק את עצמנו ע"י שיתופים מהלב, ומקשיבים ללא שיפוט

אז אנחנו מחזקים את הישות הקבוצתית שלנו ומאפשרים לדברים חדשים לצמוח :)