התקופה האחרונה מאוד מבלבלת ומביאה איתה הרבה אתגרים. אנחנו כבר לא קמים ונוסעים לעבודה, לא חשים את המשרד, מתקשים לשמור על שעות עבודה "מסודרות", עולים ויורדים משיחות ועידה, ולא חווים אחד את השני בדרך בלתי אמצעית. עולם העבודה חי מאוד ותובעני כרגיל, אבל בצורה מאוד וירטואלית ואילו האנושיות שלנו חיה בפיזי... מרוחקת מאוד מהמרחב שנוצר.
אז איך תובעים בחזרה את המרחב הוירטואלי והפכים אותו בחזרה למרחב משותף?
המלצה אחת שאני יכולה לתת היא להקפיד לפחות פעם בשבוע (אפשר לפתוח את השבוע כך או לסגור אותו) בסבב "מה שלומי בשבוע האחרון".
בסבב הזה כל אחד בתורו מספר בכמה משפטים מה מעסיק אותי בשבוע האחרון, עם מה אני מתמודדת, מה היה לי טוב ומה היה לי מאתגר.
כאשר ההזמנה היא לשתף גם בדברים שקשורים לעבודה וגם מי שרוצה, בדברים שקשורים לפאן האישי (אולי יש לי ילדים/נוער בבית, אולי הסגר קשה לי רגשית, אולי מצאתי דברים טובים בתקופה החדשה, אולי יש מבוגרים שאני מטפלת או דואגת להם, אולי אני צריכה עזרה בדברים מסויימים).
עדיף שהשיתוף יעשה במעגלים קרובים מצומצים, תלוי בגודל החברה. בחברה קטנה (עד 20 איש), טוב שכולם יפגשו וישתפו יחד. בחברה גדולה יותר, יש משמעות להיפגש ברמת הצוותים שעובדים יחד על בסיס יומיומי (נגיד סביבות ה 10 אנשים פחות או יותר).
השיתוף עצמו, מחזיר לקדמת הבמה את המפגש האנושי ויכול לקדם גם הרבה דברים בעבור העבודה. אם צפים ועולים אתגרים אפשר לחשוב האם הפורום הרחב הוא נכון בשביל לחשוב ביחד על פתרון יצירתי (הצעת עזרה בפרוייקט מסויים למשל) או אולי בשיחה נוספת אישית.
למנהלים יש תפקיד מכריע כאן - כמודל שעליו מסתכלים. אם המנהל/ת ישתפו בכנות ובענייניות, סביר להניח ששאר המשתתפים ירגישו בנח לשתף גם והמעגל יוכל להתרחב.
את הסבב אפשר לסיים בשאלה האם יש עוד משהו שחשוב למישהו להגיד, ובהוקרת תודה על ההקשבה במעגל.
Comentarios